פסל מרים הבתולה

עמוד מריה בכיכר העיר העתיקה בפראג הוקם מיד לאחר תום מלחמת שלושים השנים כביטוי להכרת תודה פומבית על הצלת העיר. בשנת 1648 עמדו תושבי פראג בפני המתקפה האחרונה של החיילים השוודים שניסו לכבוש את העיר העתיקה. באותה תקופה התפללו אנשי העיר לאלוהים באמצעות התערבותה של מרים הבתולה, לפני תמונה נדרית שהוקדשה לה והוצגה בכיכר העיר העתיקה. מכאן בא הכינוי המקומי Panna Maria Rynecká (על פי המילה הצ'כית הישנה לכיכר, rynek). כשנפסקה המלחמה, העיר והקיסר פרדיננד השלישי ביקשו להנציח זאת באבן. לכן החליטו להודות למרים הבתולה על שהגנה על פראג, והעמידו לה עמוד בכיכר והניחו בבסיסו את התמונה הנדרית. בשנת 1652 קידש אותו הקרדינל ארנושט וויטיך מהאראך, הארכיבישוף של פראג והמאסטר הגדול של מסדר הצלבנים עם הכוכב האדום, בנוכחות הקיסר. הקיסר גם ייסד קרן בניהול הקפיטול המטרופוליטני כדי לשמר שירותי דת סדירים. התהלוכה אל העמוד התקיימה מדי שבת, בחגי מריה ובערבי החג שלהם.

הפסל העליון של האימקולטה הוא תיאור אופייני של מרים הבתולה, המתייחס לדוקטרינת ההתעברות הטהורה (immaculata conceptio), שהוכרזה כדוגמה רק מאתיים שנה מאוחר יותר. האמונה שהחטא הקדמון לא הועבר לאם האלוהים היא חלק ממסורת הכנסייה. העדות הכתובה הראשונה והמפורשת לכך מגיעה מן המאה ה־7, מסופרוניוס הקדוש מירושלים: “אף אחד מלבדך לא טוהר מראש.” (הום ב'; פ"ג 87/3, 3248) הערצת מרים עצמה מעוגנת ביסודה המקראי בבשורת לוקס: “מעתה כל הדורות יאשרוני…” (לוקס 1,48). מרים מתוארת כאם מתפללת הדורכת על הדרקון ופונה אל השמים. שנים עשר הכוכבים סביב ראשה מתייחסים להתגלות יוחנן, שבה מופיעה “אישה לבושה בשמש, עם הירח תחת רגליה וכתר של שנים עשר כוכבים סביב ראשה.” (התל"צ י"ב:1), שהתפרשה כדימוי להשתתפותה של מרים בניצחונו של ישו מאז המאה ה־2. למוטיב הדריכה על הדרקון יש מקבילה במזמור: “אתה תדרוך על האריה והצפע, על האריה והדרקון תדרוך.” (תהלים ל"א, יג), שבסיסו בפסוק "אשים איבה בינך ובין האשה, ובין זרעך ובין זרעה. הוא ימחץ את ראשך ואתה תמחץ את עקבו.” (Gn 3:15). בתקופת הבארוק, הדרקון הובן לא רק כסמל של הרוע, אלא גם כדימוי של עיוורון רוחני, שלאחר המלחמה נתפס כאחד הגורמים להפרעה חברתית באירופה. הערכים שהאמונה מביאה גוברים על כוחות הריקבון המשחיתים את החברה האנושית. העמוד היה אפוא לא רק אנדרטה, אלא גם הצהרת אמון פומבית שסדר רוחני יכול לנצח את הכאוס.

עמוד מרים הוקם במקום שתושבי פראג קישרו זה מכבר עם השפלה עמוקה. כאן, במרץ 1632, בעת שהסקסונים פרצו לעיר, הם חיללו את הפלאדיום, הדימוי המריאני הנערץ ביותר בארץ צ'כיה, כשהצמידו אותו לכיסא מביש; מעשה זה נתפס כחילול מכוון. לכן כבר בשנת 1647 הציע אב המנזר מסטראחוב להקים במקום עמוד מרים, כסימן להתחדשות, לטוהר ולהגנת פראג, ולאחר הגנת העיר מפני השוודים בשנת 1648 קיבל הרעיון משמעות רוחנית וסמלית חזקה עוד יותר. מסורת עמודי מריה עצמה נשענת על האגדה העתיקה של מרים של העמוד בסרגוסה, שלפיה היא הופיעה לפני השליח יעקב והשאירה לו עמוד אבן כסימן להגנתה הנצחית. אירופה הבארוקית הבינה את האגדה הזו כדימוי לנוכחותה של מרים בתוך ערים נוצריות, ולכן העמוד נעשה לביטוי של האמונה שהבתולה מרים מגינה על המקום שהוקדש לה.

המסר האיקונוגרפי של העמוד כולל גם את ארבעת המלאכים המוצבים על בסיסי הבסיס:

1. המלאך האוחז במפתח ומחזיק את השטן בשלשלאות מתאר את הסצנה מן ההתגלות: “…מלאך יורד מן השמים, ובידו מפתח התהום ושרשרת גדולה. הוא אחז בדרקון, בנחש הקדמוני, שהוא השטן, וקשר אותו לאלף שנים, השליך אותו לתהום, נעל וחתם עליו, כדי שלא יוכל עוד להטעות את העמים עד תום אלף השנים; ואחר כך יש לשחרר אותו לזמן קצר.” (התגלות 20:1-3).
2. המלאך השני עם החרב הבוערת מייצג כרובים השומרים על גן עדן: “ממזרח לגן עדן העמיד כרובים וחרב בוערת המבהיקה לשמור את הדרך אל עץ החיים.” (בראשית ג', כ"ד). השד בעל ראש האריה והקרום מזכיר לנו את דברי השליח פטרוס: “יריבך, השטן, מסתובב כאריה שואג ומחפש את מי לטרוף.” (פטרוס א' ה':8). בתמונה זו הרוע כבר נעצר בשערי עדן.
3. המלאך האוחז בחרב שלופה והדורך על הדרקון הכבוש מתייחס לקרב השמימי של המלאך מיכאל: “התחולל קרב בשמים: מיכאל ומלאכיו נלחמו בדרקון. הדרקון ומלאכיו נלחמו, אך לא יכלו לעמוד, ולא נמצא להם עוד מקום בשמים. הדרקון הגדול, הנחש הקדמוני, הנקרא השטן והסיטן, מטעה כל העולם, הושלך ארצה, ומלאכיו הושלכו עמו.” (התגלות י"ב:7-9). יחד עם זאת, תנוחתו עשויה להזכיר את הסצנה המקראית שבה עמד מלאך ה' בחרב שלופה בדרכו של בלעם בערוץ צר (שמות כ"ב 26-31) ואת המקבילה לה בקרב על גשר קרל.
4. המלאך עם הצלב המפיל את השטן ארצה מצביע על כך שהגנת העיר הובנה כחלק ממאבק רוחני רחב יותר. בכתובים, כוחו של הצלב קשור בניצחונו של המשיח על הרוע: “בגלל דם הכבש ובגלל דבר עדותם.” (התגלות י"ב, יא).

כאשר העמוד נפל בידי ההמון באווירה האופורית שלאחר הכרזת צ'כוסלובקיה, הפך המעשה הזה לא רק לסמל של שינוי כוח פוליטי, אלא גם ניבא תקופה ברפובליקה החדשה שבה הכנסייה נדחפה יותר ויותר מחוץ לתחום הציבורי. הפלת העמוד לא הייתה רק הסרת מצבה בארוקית, אלא גם מחווה של שבר תרבותי, שחשפה עד כמה עמוקות היו המתחים בין המורשת הדתית של האבות לבין הזרמים האנטי-כמורה שצמחו. חלק מגיבוריהם הצטרפו בשנים הבאות לתנועה הסוציאליסטית ולאחר מכן לקומוניסטית, אשר החלה לרדוף את אלה שהצהירו בפומבי על נצרותם.

ובכל זאת לא כבתה בפראג יראת מרים. התמונה הגותית של Panna Maria Rynecká, ששרדה פעם את ניפוץ הצלמים ההוסיטי, נשמרה גם לאחר הפלת העמוד. שברים רבים ממנה ומעיטורה הפיסולי שמורים כיום בלפידריום. רעיון חידושו שרד את כל המאה העשרים. כאשר הועמד מחדש בשנת 2020, לא היה זה רק שחזור של יצירה בארוקית, אלא חידוש הקשר עם מורשת רוחנית החורגת מן ההיסטוריה הפוליטית. ומעל הכול, הדבר מראה שכמה סמלים, גם אם הם נעלמים לזמן מה, נושאים בתוכם את הכוח לשוב, משום שהם שייכים לזהות העיר ולאנשים החיים בה.